<h1>ספר האסופות מכת"י הלכ' נדה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
נדה דאורייתא הכי פירושא אשה שראתה טפת דם כחרדל טמאה כל שבעה ובלבד שתפסוק וסופרת ז' נקיים מיום שפסקה וטובלת לסוף ז' לעת ערב בעת צאת הכוכבים ומשמשת, ואותה טבילה הוא דאמרי' טבילה בזמנה מצוה. לסוף אותן ז' ימים הן נכנסין אחד עשר יום שבין נדה לנדה, ומה היא באותן הימים אם רואה יום אחד ופוסקת לערב שומרת יום כנגד יום, יום טהרה כנגד יום טמא וטובלת לערב שני ומשמשת. וכן אם ראתה שנים רצופין שומרת השלישי כנגדן וטובלת, וכן היתה עושה שומרת יום כנגד יום עד י"א יום. מכאן ואילך אם היתה רואה מתחילין ימי נדותה לבא ונוהגת בעצמה דין שאר נדה משעה שיוצאה י"א יום ואילך. ואותן הימים הן הלכה למשה מסיני. ואם ראתה ג' ימים רצופים באותן י"א יום בין בתחלה בין בסוף זו היא זבה גמורה ותשב עליהן ז' נקיים. ואם פסקה יום אחד באמצע השבעה סותרין כל מה שלפניה ומתחילין למנות מכאן ואילך ז' נקיים. וכן כל ימיה אם לא הספיקה להשלים ימי נקיותה. אבל לא פסקה (ימי נדותה לבא) נוהגת בעצמה כאשה בנדתה כמו שפירשנו למעלה. וחומר בנדה שאפילו בראייה אחת טמאה כל ז' מה שאין כן בזבה שאינה אלא שומרת יום כנגד יום. וחומר בזבה כשרואה ג' ימים רצופים יושבת ז' נקיים מה שאין כן בנדה שאפילו רואה כל ז' ופוסקת אותו יום שביעי טובלת לערב ומשמשת. עתה פירשתי י"א יום שבין נדה לנדה כדין תורה. ומתוך שראו בנות ישר' שבאות לידי ספק זיבה שאם היתה טועה במניין השבעה מכנסת ימי נדותה לתוך ימי זיבה וימי זיבה לתוך ימי נדותה, וכן כמה עיניינים כמפורש במסכת נדה. מתוך כך אמרו חכמים משום ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליו ז' נקיים ואפילו בתחילת נדתה ובראייה אחת, ומן התורה לא היתה צריכה לישב ז' נקיים שאפילו רואה כל ז' ופוסקת לערב טובלת ומשמשת והן החמירו על עצמן ועשו עצמן ספק זבות בראייה אחת ובטפה אחת לישב עליו ז' נקיים כדין זבה שלא תבאו לידי ספיקה. וכל דין כתמים נוהגין עתה בזמן הזה כמו שמפורש במסכת נדה בין לקולא בין לחומרא. עתה פירשנו מה טעם יושבת ז' נקיים.
